פסק-דין בתיק עת"מ 56687-11-11

1.         העותרת 1, חברה פרטית שעוסקת באריזת פירות, ובעיקר פרי הדר, והעותרת 2, חברת אם של עותרת 1, שעוסקת בעיקר בפרדסנות וחקלאות (להלן: " העותרות"), עותרות כנגד חיובן בתשלום היטלי פיתוח (היטלי ביוב, הנחת צינורות, תיעול וסלילת רחובות) ביחס למבנים בשטח של כ- 4 דונם, שאין להם היתר בנייה (להלן: " המבנים") וכנגד חיובן בתשלום היטל סלילת כביש ומדרכות ברח' האורזים, בסכום של 3,879,508 ש"ח, נכון למועד הוצאת הדרישה ע"י המשיבה ביום 8.9.08 (ראה סעיף 7 לעתירה ונספח ב' לעתירה).

טענות העותרות

2.         לטענת העותרות, המבנים הוקמו לפני למעלה מ- 40 שנה וכשנבנו שולמו למשיבה כל האגרות והתשלומים, לאחר שנתנה להן את כל היתרי הבניה והאישורים הנדרשים. במהלך השנים ניתנו היתרי בנייה נוספים וביום 8.9.08 נשלחה דרישת התשלום נושא העתירה.

מיד לאחר קבלת הדרישה ביקשו העותרות מהמשיבה מסמכים ונתונים רלוונטיים אך עד הגשת העתירה לא המציאה המשיבה את המסמכים המבוקשים. במעמד הדיון ביקש ב"כ העותרות מב"כ המשיבה להעביר לו את תחשיבי ההיטלים נושא הדרישה וכתבי כמויות לגבי העבודות הנטענות אך ב"כ המשיבה טען שאין לו את התחשיבים המבוקשים, למעט התחשיב משנת 2008, ובמידה ויש כתבי כמויות יעביר אותם לב"כ העותרות.

3.         בסעיף ג' לעתירה טוענות העותרות שיש לבטל את דרישת התשלום בהיותה פגומה ונעדרת נתונים בסיסיים אודות העבודות שבוצעו, כאשר לגבי חלק מההיטלים היה על המשיבה לקיים הליכים שקבועים בחוקי העזר, שלא קוימו.

            לטענת העותרות היה על המשיבה לפרט בדרישת החיוב את עילתו  ומקורו של החיוב ולהמציא את כל הפרטים שקשורים אליו ומשלא עשתה כן מדובר בפגם שיש בו כדי להביא לבטלות החיוב.

4.         בפרק ד' לעתירה טוענות העותרות שהמשיבה לא היתה זכאית לחייב אותן בתשלום בהיטלי פיתוח בגין המבנים שנמצאים בנכס שבבעלותן (להלן: " הנכס") מאחר והם קיימים בו למעלה מ- 30 שנה, עצם קיומם ידוע למשיבה שנים רבות ובמהלך השנים לא התבצעו בנכס ו/או בסביבתו עבודות תשתית.

            לטענת העותרות הדרישה לתשלום התיישנה שכן מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מהיום שבו המשיבה היה מיודעת או היתה יכולה להיות מודעת לקיומם של המבנים. הוצאת דרישת התשלום רק בשנת 2008 עולה כדי שיהוי מנהלי לא סביר, שמחייב את ביטול הדרישה, שכן הן הסתמכו על שתיקת המשיבה במהלך כל אותן שנים בהניחן שאין לה כל דרישה בגין היטלי פיתוח.

            העותרות טוענות, בהסתמך על "הלכת לוינשטיין", שחיובן בתשלום היטלי פיתוח מכוח חוקי העזר הוא לא חוקי שכן חוקי העזר הותקנו במועדים מאוחרים לביצוע העבודות נושא הדרישה.

            לטענתן התיעול שמשמש את הנכס בוצע ומומן על ידן לצורך ניקוז מי גשמים כעבודה ציבורית ומאז הקמת כלל המבנים בנכס לא ביצעה המשיבה שום פעולה שמצדיקה תשלום עבור היטל תיעול או שקמה להן זכות קיזוז בסכום של שווי העבודות שביצעו.

5.         בפרק ה' לעתירה טוענות העותרות באשר לחיובן בהיטל סלילת רחובות שהכביש היחיד שמשמש אותן הוא קטע הכביש ברח' אורט, שנסלל לפני 40 שנה ודמי ההשתתפות בגינו שולמו ככל שנדרש ע"י המשיבה בזמן אמת. בחלקו המזרחי של הנכס, שגובל לרח' האורזים, היתה קיימת דרך סלולה וכבושה מהודקת היטב ששימשה לנסיעת כלי רכב ככביש סלול.

            המשיבה לא פירשה בדרישת התשלום באילו עבודות מדובר והסתבר להן שמדובר בעבודת ציפוי באספלט של הדרך הסלולה יחד עם סלילת מדרכה בחלק שלא גובל בנכס, שבוצעו ע"י המשיבה בשנת 2008.

            לטענת העותרות לפי חוקי העזר בעניין סלילת רחובות משנת 1990 ו- 2008 (להלן: " חוקי הסלילה") מתגבש החיוב הראשוני בתשלום היטלי סלילה בזמן התקנת התשתית שמשמשת את הנכס והחיוב המשלים בהיטל נוסף הוא בזמן תוספת בנייה לנכס.

            במקרה נושא העתירה הנכס הוקם לפני 40 שנה וכל שלבי התשתית של הכבישים שדרושים לשימוש בו קיימים מאז ולפני ביצוע העבודות נושא החיוב. חוק הסלילה משנת 1962 שחל עליו פעל לפי שיטת דמי ההשתתפות וחוק הסלילה משנת 2008 לא מאפשר חיוב רטרואקטיבי.

            יצירת זיקת הנאה חלה לראשונה בזמן סלילת רח' אורט שגובל בנכס ואז חלה על המשיבה חובה להטיל את החיוב בהיטל סלילה והיא לא רשאית לדחות את תשלומו למועד נדחה לפי רצונה ולא רשאית לקבוע לעצמה איזו עבודה תהיה התקנה או שדרוג תשתית שתוליד את החיוב.

            במועד כניסת חוק הסלילה משנת 2008 לתוקף היה קיים כבר רח' אורט, כך שלא יכול שייווצר "אירוע מפעיל" כהגדרתו בסעיף 4 לחוק ולא ניתן לחייב בהיטל סלילה שכן פעולות הסלילה שביצעה המשיבה החלו לפני היום הקובע, 1.1.90.

המשיבה לא יכולה לחייב בהיטל סלילה בגין עבודות חדשות שבוצעו או יבוצעו ברחובות הגובלים בנכס לאחר סלילתו של רח' אורט.

            העותרות טוענות שרח' האורזים היה כביש עוד מקדמת דנא והמשיבה לא הניחה עליו מצעים אלא ציפתה אותו באספלט על המצע המהודק. לכן מדובר בתיקון כביש קיים, כפי שקבע מומחה מטעמן, ומאחר והן חויבו בעבר בתשלומים בגין התקנת הדרך לא ניתן להטיל עליהן היטל נוסף בגין סלילת הכביש. גם אם רואים את עבודת המשיבה כתחילת סלילה לא ניתן לחייב אותן בהיטל סלילה שכן רח' אורט, שמקים את עילת החיוב, נסלל שנים רבות קודם.